נתנאור נכסים בע"מ ואח' נ' מעצ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ - פסקדין

החלטה

פתח דבר

בהתאם להסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים ביום 8.7.13, אשר קיבל תוקף של החלטה, בית המשפט התבקש ליתן החלטה לגבי המועד הקובע לשומת פיצויי הפקעה מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 (להלן: "פקודת הדרכים").

עיקר העובדות הרלוונטיות

המבקשים הינם בעלי הזכויות בחלקה 75 בגוש 3630 (להלן: ״החלקה״).

המשיבה, מעצ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע״מ, הוקמה בעקבות החלטת ממשלה אשר הורתה על סגירתה של המחלקה לעבודות ציבוריות במשרד התחבורה (מע״צ יחידת הסמך), והעברת זכויותיה, חובותיה והאחריות לכבישים הבין עירוניים בישראל לידי המשיבה (להלן ביחד: "מע"צ").

ביום 20.8.64 פורסם צו הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) (כביש מס׳ 13: רעננה – ראשון -לציון - אשקלון – גבול (עזה)), התשכ"ד-1964, ק"ת 1616, 1747 (להלן: ״צו ההפקעה״), אשר בין היתר, הפקיע 6,534 מ"ר מהחלקה (להלן: ״השטח המופקע״). שטחי ההפקעה הוגדרו בצו כדרך "רעננה - אשקלון – גבול (עזה) ברוחב עד 50 מטר", וסומנו על גבי מפה בקנה מידה של 1:250,000 שנחתמה בידי שר העבודה (להלן: "מפת ההפקעה").

יצוין כי לא נרשמה הערת אזהרה בדבר פרסומו של צו ההפקעה משנת 1964.

ביום 30.7.70 פורסמה תכנית מתאר מקומית רצ/1/1 אשר קבעה את דרך 42 וסימנה את צומת עין הקורא על גבי החלקה, תוך שפירטה את הגושים והחלקות.

ביום 9.11.92 תפסה מע"צ את החזקה בשטח המופקע (להלן: "תפיסת החזקה"), וחתמה עם הגב׳ גילה משולם, נציגת הבעלים של החלקה דאז, אשר היו הבעלים של החלקה גם במועד פרסום צו ההפקעה (להלן: ״הבעלים המקוריים״) על מסמך שכותרתו "פרטיכל", במסגרתו הצהירו הצדדים כדלהלן:

״1. ביום 9.11.92 תפסה מע״צ חזקה בשטח חלקה הנ״ל.

2 . תרשים הכולל גודל השטח שנתפס יוגש לבעלי הקרקע על מנת להגיש תביעה לשמאי הממשלתי באמצעות מר בן ציון סלמן ס/מנהל מע״צ...״.

ביום 13.2.93 ערכה מע״צ תרשים מדידה מדויק, בו סומן השטח המופקע, וכן הפקעה נוספת ונפרדת שביצעה עיריית ראשון לציון (להלן: "תרשים ההפקעה").

ביום 20.4.94 שלחה מע״צ לבעלים המקוריים של החלקה הודעה על תפיסת החזקה במקרקעין, וצירפה לה את תרשים ההפקעה. אף שקיבלו את ההודעה בדבר תפיסת החזקה במקרקעין ותרשים ההפקעה, לא הגישו הבעלים הקודמים של החלקה תביעה לפיצוי בגין ההפקעה.

ביום 30.4.95 רכשו המבקשים את זכויותיהם בחלקה מהבעלים המקוריים של החלקה (להלן: "הסכם הרכישה"). בסעיף 2.2 בהסכם הרכישה נקבע כדלהלן:

״מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, מאשרת הקונה שידועים לה הפרטים הכלולים בנספח א׳ לחוזה זה (רשימת ההפקעות למיטב ידיעת המוכר), וכי אין בצירוף רשימה זו לחוזה כדי לגרוע מאחריותה לבדוק ולבחון, בין היתר, את הפקעות אלה ו/או כל פרט אחר בקשר עם המקרקעין ולא יהיו לה כל טענות הקשויות לרשימה(נספח א׳)...״.

טענות המבקשים

המבקשים הגישו נגד מע"צ תביעה לקבלת פיצויי הפקעה. במסגרת התביעה טוענים המבקשים כי המועד הקובע לשומת פיצויי הפקעה (להלן: "המועד הקובע") אינו תאריך פרסום צו ההפקעה ברשומות (20.8.1964), אלא המועד בו שלחה מע״צ לבעלים את תרשים ההפקעה (20.4.1994), או לכל המוקדם, המועד בו נערך תרשים ההפקעה (13.2.1993). לגישתם, צו ההפקעה שפורסם ברשומות והמפה לא היו ברורים דיים ולא ניתן היה ללמוד מהם כי החלקה כלולה בתחום צו ההפקעה. לטענת המבקשים, רק לאחר שמע״צ ערכה את תרשים ההפקעה המדויק ניתן היה לזהות, לראשונה, את תוואי הדרך ואת הקטע המופקע, ולכן מועד זה הוא המועד הקובע.

המבקשים, והמומחה מטעמם, מצביעים על האינדיקציות שלהלן, שלגישתם מלמדות על כך שלא ניתן היה לדעת כי החלקה נכללה במסגרת צו ההפקעה:

בצו ההפקעה לא הייתה כל התייחסות לגושים וחלקות, בשונה ממרבית הודעות ההפקעה המתפרסמות ברשומות.